<h1>אגודה מס' ביצה סימן ל"א</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ומי שיש לו די ביו"ט מצות נקיות או פת נקיה לא יאפה פת הדראה, עיין פרק כל כתבי סימן ק"א. אך אם חפץ בפת חמה יכול לאפות וכו', תוספות, וכיון דהלכה כרבי יוסי אסור להביא תבן וכל מאכל דרך רשות הרבים או לעשות מורסן ביו"ט. הני סופלי לחיותא היכי מטלטלינא כדשמואל דאמר עושה אדם כל צרכו בפת, והלכה כשמואל ודווקא בדבר דלא מימאס כדמוכח במסכת סופרים דתניא אין נוהגין מנהג בזיון באוכלין ואין זורקין אותם ואין אוכלין בהן אלא א"כ יאכלום באחרונה. ולפי זה אין זורקים חטים על חתנים אלא במקום נוי עיין סוף פרק שלשה שאכלו סימן קפ"ה. [אגודה מס' ביצה סימן ל']. וליטלינהו אגב כסא וכי עושין גרף של רעי לכתחילה, פירשו התוס' דאין לעשות לכתחילה כיון דפלוגתא הוא, אכן היכא דאיתא גרף של רעי מוציאו מביתו. ובית הלל אומרים מביאין וסומכין, לא יחם אדם לרגליו אא"כ ראויים לשתיה וב"ה מתירין. ועושה מדורה ומתחמם כנגדה, ודווקא חמין לרגליו שרו אבל לכל גופו לא כדמוכח בשבת פרק כירה גבי מעשה והביאו סילון. וכתבו הגדולים דמותר לרחוץ תינוק ביום טוב כדאמרינן פרק בתרא דיומא כל מידי דאית ליה רביתא לינוקא כגון רחיצה אין מונעין מהם ביום הכפורים, (והרבי מרדכי פרק זה דף רצ"ט ע"א) דחה הני מילי רחיצה בחמין שהוחמו מערב יו"ט, אבל גדול לא יבעיר ביו"ט להחם מים, אין זוקפין המנורה, בנין וסתירה דכלים עיין פרק הבונה.
